למה העיניים מתעייפות אחרי יום שלם בשמש – גם כשמרכיבים משקפי שמש?
יש ימים שבהם אנחנו כמעט לא מסירים את משקפי השמש. יוצאים מהבית בבוקר, נכנסים לרכב, הולכים ברחוב, יושבים בבית קפה, ממשיכים לטיול או לחוף הים וחוזרים רק לקראת הערב. המשקפיים היו על הפנים במשך רוב היום, השמש כמעט לא סנוורה אותנו ישירות, ובכל זאת בשעות אחר הצהריים מופיעה תחושה מוכרת: העיניים עייפות.לפעמים אנחנו מתחילים למצמץ יותר.
לפעמים יש רצון לשפשף את העיניים או לעצום אותן לכמה דקות. אצל אחרים התחושה דומה למאמץ שמופיע לאחר שעות ארוכות מול מחשב.
באופן טבעי אנחנו מאשימים את השמש, את החום או פשוט את העובדה שהיה יום ארוך.אבל כאן עולה שאלה מעניינת: אם הרכבנו משקפי שמש במשך כל היום, מדוע העיניים עדיין מתעייפות?התשובה מתחילה בכך שמשקפי שמש אינם מתג שמכבה את האור.
העיניים שלנו ממשיכות לעבוד גם מאחורי עדשות כהות. הן מתאימות את עצמן ללא הפסקה לעוצמות אור שונות, מתמודדות עם השתקפויות, מחפשות פרטים בתוך אזורים של אור וצל ומנסות לשמור על תמונה ברורה כאשר הסביבה משתנה.לכן נוחות בשמש אינה תלויה רק בשאלה כמה כהה העדשה. היא קשורה גם לאיכות התמונה שאנחנו מקבלים דרכה ולאופן שבו העדשה מתמודדת עם האור שמגיע אל העיניים לאורך שעות.
יום בשמש הוא למעשה יום של אלפי התאמות קטנות
אנחנו נוטים לחשוב על יום שמש כעל מצב תאורה אחד: בחוץ בהיר, בפנים חשוך יותר. בפועל, מערכת הראייה שלנו פוגשת מאות שינויים במהלך יום רגיל.אנחנו יוצאים מבניין אל הרחוב, נכנסים לרכב, עוברים מתחת לשדרת עצים, נוסעים במנהרה, חוזרים לשמש, נכנסים לחנות ויוצאים ממנה שוב.
אפילו בזמן הליכה פשוטה המבט נע ללא הפסקה בין שמיים בהירים, מדרכה מוצלת, חלון ראווה מבריק ומסך הטלפון.
העיניים מתמודדות עם כל המעברים האלה בצורה כמעט אוטומטית. האישונים משנים את גודלם, הרשתית מסתגלת לעוצמת האור והמוח ממשיך לעבד את התמונה כך שנוכל לזהות פרטים גם כאשר התנאים משתנים במהירות.בדרך כלל איננו מודעים לעבודה הזאת. מערכת הראייה טובה כל כך בהתאמה לתנאים משתנים, עד שאנחנו פשוט ממשיכים בשגרת היום.
אלא שכאשר השינויים חוזרים על עצמם במשך שעות ובתנאי אור חזקים במיוחד, המאמץ המצטבר יכול להתחיל להיות מורגש.משקפי שמש טובים אמורים להפוך את הסביבה הזאת לנוחה יותר, אבל עצם העובדה שהעדשות כהות אינה מבטיחה שהעיניים הפסיקו לעבוד קשה.
אם הכול כהה יותר, למה זה לא מספיק?
זה אולי החלק המפתיע ביותר.כאשר אנחנו מרכיבים משקפי שמש פשוטים, הדבר הראשון שאנחנו מרגישים הוא ירידה בעוצמת האור. השמיים כהים יותר, הכביש פחות בוהק ואנחנו מפסיקים לכווץ את העיניים באותה מידה. התחושה המיידית היא של הקלה.אבל כהות ונוחות אופטית אינן אותו הדבר.אפשר לחשוב על כך באמצעות מסך טלוויזיה. אם התמונה בהירה מדי, אפשר להוריד את הבהירות.
זה בהחלט יהיה נעים יותר לעיניים, אבל הפחתת הבהירות לבדה אינה הופכת את המסך לאיכותי יותר. חדות, ניגודיות, דיוק צבעים והיכולת לראות פרטים באזורים כהים ובהירים ממשיכים להיות חשובים.אותו עיקרון חל על עדשות משקפי שמש.
תפקידן אינו רק להפחית את כמות האור, אלא לאפשר לנו להמשיך לראות את הסביבה בצורה ברורה ונוחה לאחר שהאור הופחת.אם עדשה כהה מאוד גורמת לפרטים להיעלם, למשל, העיניים והמוח צריכים להתאמץ יותר כדי להבין את התמונה. אנחנו אולי פחות מסונוורים, אבל לא בהכרח רואים בצורה נוחה יותר.
זו אחת הסיבות לכך שעדשה כהה יותר אינה בהכרח עדשה טובה יותר. בתכנון אופטי איכותי מחפשים איזון: להפחית את האור שמפריע לנו מבלי לפגוע ביכולת לזהות פרטים חשובים בסביבה.
לא כל האור שמפריע לנו מגיע מהשמש
כשאנחנו חושבים על סנוור, קל לדמיין את השמש נמצאת בדיוק מול העיניים. אבל חלק גדול מהאור שמפריע לנו במהלך היום מגיע דווקא ממקומות אחרים.
כביש בהיר יכול להחזיר אור בעוצמה גבוהה. שמשת רכב מחזירה השתקפויות. חלונות של בניינים, מכוניות, משטחי מתכת ואפילו קירות בהירים יכולים ליצור נקודות אור חזקות בתוך שדה הראייה. ליד הים או הבריכה מצטרף משטח מים גדול שמחזיר אור בכיוון העיניים.
התוצאה היא שסביבת הראייה שלנו מורכבת מאוד. בתוך אותה תמונה יכולים להיות אזורים מוצלים לצד השתקפויות בהירות במיוחד, והעיניים נדרשות לזהות פרטים בשניהם.חשבו על נסיעה בכביש בשעת אחר הצהריים.
חלק מהכביש נמצא בשמש וחלקו בצל. השמש משתקפת מהמכונית שלפניכם, השמיים בהירים מאוד, אבל בתוך הרכב לוח המחוונים כהה יחסית.
בתוך שניות העיניים עוברות בין כל האזורים האלה שוב ושוב.אנחנו כמעט לא חושבים על זה, אבל עבור מערכת הראייה מדובר בסביבה תובענית מאוד.
לכן ניהול אור אינו מסתכם בהפיכת העולם לכהה יותר. עדשה טובה צריכה לאפשר לנו להתמודד בצורה נוחה עם ההבדלים בין אור, צל והשתקפויות בלי לאבד מידע חזותי חשוב.
למה אנחנו מכווצים את העיניים באור חזק?
כיווץ העיניים הוא תגובה כמעט אינסטינקטיבית. כאשר כמות האור גדולה מדי, אנחנו מצמצמים את הפתח שדרכו הוא מגיע אל העין.
הפעולה הזאת גם יכולה לשפר זמנית את תחושת החדות, בדומה לצמצם במצלמה.אם אתם מוצאים את עצמכם מכווצים את העיניים שוב ושוב גם כאשר אתם מרכיבים משקפי שמש, כדאי לשים לב לכך.
ייתכן שהעדשות אינן מנהלות היטב את תנאי האור שבהם אתם נמצאים, שהאור נכנס סביב המסגרת או שהסנוור המוחזר עדיין משמעותי.
הבעיה היא שכאשר פעולה קטנה כזאת חוזרת אלפי פעמים לאורך יום שלם, השרירים סביב העיניים והפנים אינם באמת במנוחה. לעיתים רק בסוף היום אנחנו מרגישים את המתח שהצטבר.זה דומה מעט לישיבה מול מחשב כאשר גובה המסך אינו נכון. במשך עשר דקות לא קורה דבר.
אחרי שעות, הצוואר מתחיל להזכיר לנו שכל אותה התאמה קטנה שחזרנו עליה לאורך היום גבתה מחיר.
גם איכות התמונה משפיעה על העייפות
במאמר אחר במרכז הידע עסקנו בשאלה מדוע יש עדשות שדרכן העולם נראה חד וטבעי יותר מאחרות. אותו עיקרון חשוב גם כאשר מדברים על עייפות לאורך יום שלם.עדשה נמצאת בין העין לבין העולם במשך שעות. כל קרן אור שאנחנו משתמשים בה כדי לראות עוברת דרכה.
אם קיימים עיוותים אופטיים קטנים, חוסר אחידות או ירידה בחדות בחלקים מסוימים של העדשה, מערכת הראייה מנסה להתמודד עם התוצאה.
לא תמיד נראה "טשטוש". למעשה, ברוב המקרים התמונה תיראה סבירה לחלוטין. ההבדל עשוי להתבטא דווקא בתחושה: זוג אחד מרגיש טבעי ושוכחים שהוא נמצא על הפנים, בעוד זוג אחר מתחיל להציק אחרי שעה או שעתיים בלי שנצליח להסביר מדוע.
כאן נמצא אחד ההבדלים בין מבחן של שלושים שניות בחנות לבין שימוש אמיתי. כמעט כל עדשה כהה יכולה להרגיש נוחה כאשר מסתכלים במראה במשך רגע. רק לאחר שעות מתחילים להבין כיצד היא מתפקדת כאשר העיניים נדרשות לעבוד דרכה לאורך זמן.
ניגודיות יכולה להיות חשובה יותר מכפי שנדמה
אחת המילים שחוזרות בעולם האופטיקה היא "ניגודיות", ולעיתים היא נשמעת כמו עוד מושג טכני. בפועל מדובר במשהו שאנחנו משתמשים בו בכל שנייה.ניגודיות היא זו שמאפשרת לנו להבחין בין עצם לבין הרקע שלו, לזהות שינוי קטן במשטח הכביש או לראות מדרגה באזור מוצל.
כאשר הניגודיות טובה, המוח מקבל רמזים ברורים יותר לגבי הגבולות בין פרטים שונים בתמונה.בתנאי אור חזקים במיוחד, חלק מהפרטים האלה עלולים להיבלע.
השתקפויות ואור עודף יכולים ליצור מעין "רעש" חזותי שמקשה על העין להבחין במה שחשוב.לכן אחת המטרות של מערכות עדשות מתקדמות היא לא רק להפחית את האור אלא לנהל אותו בצורה שמאפשרת לשמור על הבחנה טובה בין פרטים.
כאשר התמונה ברורה יותר, מערכת הראייה אינה צריכה לעבוד קשה באותה המידה כדי להבין מה נמצא מולה.זו אינה תכונה שמרשימה במיוחד כאשר מסתכלים על המשקפיים ביד. אבל היא יכולה להיות משמעותית מאוד אחרי שעות בחוץ.
מים, כביש ושלג אינם מתנהגים כמו שמיים כחולים
סביבת השימוש משנה מאוד את סוג העומס שהעיניים חוות.מי שמטייל בשביל מוצל נמצא בתנאי תאורה שונים ממי שמבלה שעות על סירה. רוכב אופניים על אספלט פוגש החזרי אור שונים ממטייל באזור הררי, ואדם שנמצא ליד מים מתמודד עם משטח שמחזיר אור בצורה שונה לחלוטין מצמחייה או אדמה.
זו אחת הסיבות שקשה לדבר על "עדשת השמש הטובה ביותר" כאילו קיימת תשובה אחת שמתאימה לכולם.אדם שמבלה את רוב זמנו בעיר עשוי לתת עדיפות לראיית צבע טבעית ולנוחות במעבר בין שמש לצל. מי שנמצא שעות על מים פתוחים יתמודד הרבה יותר עם השתקפויות.
ספורטאי שנע במהירות זקוק גם ליכולת לזהות שינויי שטח במהירות ולשמור על ראייה ברורה בזמן תנועה.העיניים הן אותן עיניים, אבל סביבת העבודה שלהן שונה לחלוטין.
ומה קורה כשעוברים משמש לצל שוב ושוב?
אחד המצבים המעניינים ביותר מתרחש דווקא כאשר התאורה אינה קבועה.דמיינו רכיבה על אופניים בכביש שעובר בין אזורים פתוחים לבין שדרת עצים. במשך מספר שניות אתם נמצאים בשמש חזקה, ואז נכנסים לצל, חוזרים לשמש ושוב לצל.
העיניים נדרשות להסתגל שוב ושוב בתוך פרקי זמן קצרים.עדשה כהה מאוד יכולה להיות נעימה באזור הפתוח, אבל בתוך הצל היא עלולה להפחית יותר מדי אור ולהקשות על זיהוי פרטים.
עדשה בהירה מדי תעשה בדיוק את ההפך כאשר חוזרים לשמש.
זו הסיבה שתכנון עדשות לביצועים אינו עוסק רק בשאלה כמה אור לחסום. הוא עוסק בשאלה כמה מידע שימושי להשאיר לעין בכל אחד מהמצבים שבהם המשתמש צפוי להימצא.עבור רוב האנשים ההבדלים האלה אינם דרמטיים.
אבל כאשר הפעילות נמשכת שעות, דווקא השינויים הקטנים בנוחות יכולים להצטבר לחוויית שימוש שונה מאוד.
לפעמים המסגרת חשובה כמעט כמו העדשה
אפשר להשקיע בעדשה מצוינת ועדיין למצוא את עצמנו מסונוורים אם כמויות גדולות של אור נכנסות מהצדדים.צורת המסגרת, גודל העדשות והמרחק שלהן מהפנים משפיעים על כמות האור ההיקפי שמגיעה לעיניים. מסגרת אופנתית קטנה עשויה להיראות נהדר, אבל בשמש חזקה מאוד היא יכולה להשאיר שטחים גדולים סביב העין חשופים לאור.
לעומת זאת, מסגרות בעלות כיסוי רחב יותר יכולות להפחית את כמות האור שמגיעה מהצדדים.
זו אחת הסיבות שמשקפי ספורט רבים נוטים להשתמש בעיצוב עוטף יותר מאשר משקפי אופנה קלאסיים.גם כאן אין פתרון אחד שמתאים לכולם.
לשימוש עירוני יומיומי אין בהכרח צורך בכיסוי של משקפי רכיבה מקצועיים.
אבל מי שמבלה שעות רבות בחוץ צריך להתייחס למסגרת כחלק ממערכת ניהול האור ולא רק כאל אמצעי שמחזיק את העדשות במקום.
האם עיניים עייפות אומרות שמשקפי השמש אינם טובים?
לא בהכרח.עייפות עיניים יכולה לנבוע מסיבות רבות, וחלקן כלל אינן קשורות למשקפי שמש. חוסר שינה, זמן ממושך מול מסכים, יובש, מאמץ ראייתי ובעיות ראייה שאינן מתוקנות יכולים כולם להשפיע על התחושה בסוף היום. עייפות מתמשכת, כאב או שינוי בראייה מצדיקים כמובן בדיקה מקצועית ולא ניסיון לאבחן את הבעיה באמצעות החלפת משקפיים.אבל כאשר התחושה מופיעה בעיקר לאחר שעות ארוכות בחוץ, כדאי לחשוב גם על סביבת הראייה ועל המשקפיים שבהם משתמשים.
האם אתם עדיין מכווצים את העיניים? האם השתקפויות מפריעות לכם? האם אתם מרגישים שהכול כהה אבל לא בהכרח ברור? האם המשקפיים נוחים במשך עשר דקות אך פחות נעימים לאחר שעתיים?אלו שאלות שימושיות יותר מאשר לשאול רק האם העדשה "חזקה מספיק" נגד השמש.
מה כדאי לחפש אם מבלים שעות רבות בחוץ?
אין צורך להפוך רכישת משקפי שמש לשיעור בפיזיקה אופטית. בסופו של דבר, זוג טוב צריך לעשות משהו פשוט מאוד: לאפשר לכם לשכוח שאתם מרכיבים אותו.כאשר אתם מודדים משקפיים, אל תסתפקו במראה. הביטו החוצה, הסתכלו על אזורים בהירים ומוצלים ובדקו האם התמונה מרגישה טבעית.
הזיזו את הראש והעיניים ובחנו האם הראייה נשארת ברורה גם דרך אזורים שונים של העדשה.שימו לב גם לתחושה שלכם.
האם אתם מפסיקים לכווץ את העיניים? האם הפרטים נשארים ברורים למרות שהאור נחלש? האם הצבעים נראים טבעיים? והאם המסגרת מספקת מספיק כיסוי לסביבה שבה אתם מתכוונים להשתמש בה?מי שמבלה שעות רבות בחוץ יכול גם להפיק תועלת מטכנולוגיות שמיועדות לנהל סנוור והשתקפויות ולא רק להכהות את התמונה.
אבל הטכנולוגיה צריכה להתאים לפעילות ולא להפוך למטרה בפני עצמה.
כשניהול אור הופך לחלק מתכנון העדשה
בעולם משקפי הביצועים קיימים יצרנים שבחרו להתייחס לאור כאל משהו שצריך לנהל ולא רק לחסום. הרעיון הוא פשוט: להפחית את החלקים המפריעים של האור, לשמור על מידע חזותי שימושי ולאפשר לעיניים לראות תמונה ברורה ונוחה לאורך זמן.REVO היא דוגמה מעניינת לגישה הזאת.
המותג צמח מטכנולוגיית ציפויים אופטיים שפותחה במקור בהקשר של NASA, ובהמשך יישם את העיקרון במערכת לניהול אור בעדשות משקפי שמש.
במקום להסתמך רק על כהות העדשה, המערכת משלבת שכבות וציפויים שנועדו לנהל אור, להפחית סנוור ולשפר את הניגודיות בהתאם לסוג העדשה.המשמעות עבור המשתמש אינה שצריך להבין את כל ההנדסה שמאחורי העדשה. להפך. כאשר הטכנולוגיה עובדת היטב, היא אמורה כמעט להיעלם.
המשתמש אינו אמור לחשוב על שכבות, ציפויים או אורכי גל בזמן שהוא נוהג, מטייל או משחק גולף.
הוא פשוט אמור לראות בנוחות.
למי שרוצה להעמיק בטכנולוגיות העדשות ובפתרונות השונים לפעילות בחוץ,
ניתן להמשיך אל REVO ישראל וללמוד כיצד סוגי העדשות השונים מותאמים לתנאי אור ולשימושים שונים.
בסופו של יום, העיניים זוכרות את מה שאנחנו לא שמים לב אליו
אחרי יום ארוך בחוץ אנחנו זוכרים את המקומות שבהם היינו, את האנשים שפגשנו ואת הפעילויות שעשינו. אנחנו כמעט אף פעם לא זוכרים כמה פעמים העיניים הסתגלו לשינוי באור, כמה השתקפויות הן נאלצו לסנן או כמה פעמים כיווצנו אותן מול אזור בהיר במיוחד.אבל מערכת הראייה עבדה כל הזמן.
זו אולי הדרך הטובה ביותר להבין מדוע שני זוגות משקפי שמש יכולים להרגיש דומים במשך חמש דקות ושונים מאוד לאחר חמש שעות.
משקפי שמש טובים אינם רק הופכים את העולם לכהה יותר.
הם אמורים ליצור סביבת ראייה שבה העיניים יכולות להמשיך לעבוד בצורה נוחה וטבעית ככל האפשר.לכן, בפעם הבאה שאתם חוזרים מיום ארוך בשמש ומרגישים שהעיניים עייפות, השאלה המעניינת אינה רק כמה שעות הייתם בחוץ.
כדאי לשאול גם איך ראיתם את העולם במשך כל אותן שעות.
